גזר דין בתיק ת"פ 9470-01-11

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו בשני כתבי אישום, הראשון שהוגש בבית המשפט המחוזי במחוז מרכז (שם מספרו היה ת"פ 43586-07-10), והשני בבית משפט זה, בכתב אישום מתוקן, בתיק הנוכחי.

2.         בכתב האישום הראשון שבו הודה הנאשם, מדובר בשרשרת מעשים שהחלה ביום 18.7.10, שעה 14:10, עת פרץ הנאשם וגנב משאית שחנתה בהוד השרון. כדי להתניע אותה הוא שבר את מתג ההצתה וקרע את חוטי החשמל, ונסע עם המשאית מהוד השרון.

3.         בעל המשאית, המתלונן, שקיבל דיווח על הפריצה למשאית, נהג ברכבו הפרטי כדי לסכל את בריחת המשאית, ואז החל מרדף של המתלונן אחרי המשאית בכבישים בין עירוניים (כביש 402 וכביש 40), ואז הנאשם ניסה לפגוע ברכב של המתלונן באמצעות המשאית, וחלף מחלף באור אדום. במחלף נוסף הצליח המתלונן לעקוף את המשאית ולחסום את נתיב דרכה באמצעות רכבו, ואז כאשר ירד המתלונן מרכבו וניסה לפתוח את דלת המשאית ליד הנהג, לחץ הנאשם על הגז ונסע במהירות תוך שהוא נותן למתלונן מכה בידו הימנית וברגלו השמאלית באמצעות הדלת.

4.         בשלב הבא של המרדף הצטרפה המשטרה למרדף, לאחר שהוזעקה על ידי המתלונן. שוטרים עם ניידת ניסו לעקוף את המשאית, תוך הפעלת מערכות כריזה ואורות ניידת כחולים. השוטר סימן למשאית לעצור אך הנאשם, שנהג, כאמור, במשאית הגנובה, לא נעצר, נסע בזיג-זג בין הנתיבים, ואף ניסה לנגח את הניידת שנסעה לפניו.

5.         המרדף הסתיים במחסום 110 על כביש 5, כאשר הנאשם לא עוצר גם במחסום, ורק לאחר ששוטר ירה לכיוון גלגלי המשאית ופגע בגלגל האחורי נעצרה המשאית, כשני קילומטר לאחר המחסום.

6.         הנאשם נמלט מן המשאית לשדות הסמוכים והתחבא בסבך השיחים, עד שנתפס על ידי המשטרה.

7.         העבירות שיוחסו נאשם בקשר לאירוע זה, ובהן כאמור הודה והורשע, היו אלה: פריצה לרכב; גניבת רכב; סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה; ואי ציות לתמרור אדום.

8.         לאחר שהוגש כתב אישום נגד הנאשם בבית המשפט המחוזי במחוז מרכז,  ולאור היעדר עבר פלילי, שוחרר הנאשם ממעצר בפועל בו היה מיום האירוע (18.7.10) ועד ליום 2.9.10, למעצר בית.

9.         האירוע נשוא כתב האישום בבית משפט זה, דומה בעיקרו לאירוע הקודם, ובוצע ביום 28.12.10, כשלושה חודשים לאחר שחרורו של הנאשם ממעצר בפועל, ובעת היותו בחלופת מעצר.

10.        בכתב האישום שבפניי, כפי שתוקן, הנאשם לא גנב את הרכב אלא הואשם "רק" בסיוע לגניבת רכב. הוא נהג באזור בית צפאפא, בלילה שבין 28.12.10 לבין 29.12.10, באזור בית צפאפא, בסביבות השעה 03:30.

11.        כאשר הבחינה בו ניידת משטרה החל מרדף, תחילה ברחובות בית צפאפא ולאחר מכן ברח' רוזמרין ובדרך חברון.

12.        גם כאן, הנאשם לא נרתע מכלי רכב משטרתיים הנוסעים אחריו, וגם לא ממחסום מאולתר של ניידת שחנתה לרוחב הכביש. כאשר ראה את כלי הרכב המשטרתיים חונים לרוחב הכביש סטה ממסלולו לעבר המדרכה. אז ירה אחד השוטרים כדור באוויר, הנאשם המשיך בנסיעתו המהירה והפרועה לעבר רח' נעמי באבו טור, כאשר הרמזור היה אדום, ואז הרכב הגנוב שבו נהג הנאשם פגע בגדר אבן. הנאשם נמלט רגלית מהרכב ונתפס על ידי השוטרים בוואדי הסמוך.

13.        העבירות שיוחסו לנאשם בגין האירוע השני ובהן הורשע הינן אלה: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה; הפרת הוראה חוקית; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו; סיוע לגניבת רכב; אי ציות לשוטר; נהיגה בקלות ראש; נהיגה ברמזור אדום.

14.        ב"כ המדינה, עו"ד דותן, ביקש להטיל על הנאשם עונש של שבע שנות מאסר. הוא הביא פסיקה התומכת בעניינו (הוא הזכיר גם גזר דין שניתן על ידי, שבו העונש בנסיבות המיוחדות של אותו תיק היה 110 חודשי מאסר. לאחר שהערתי לו כי לפי מיטב זכרוני בית המשפט העליון הפחית את העונש, הוא הביע התנצלות על כך שלא היה ער לפסק דינו של בית המשפט העליון).

15.        ב"כ הנאשם, עו"ד לידאוי, הדגיש את היעדר עברו הפלילי של הנאשם, זולת שני האירועים הללו (שבעיני ב"כ המדינה האירוע השני מחייב להתייחס לנאשם כמי שיש לו עבר פלילי של האירוע הראשון). אולם, את עיקר יהבו הטיל הסניגור על מצבו הרפואי של הנאשם, שבחודש יולי 2007, עת עבד נפל מקומה רביעית ונפגע בראש. לעניין זה הוצגה אסופה של מסמכים רפואיים, כולל מהמוסד לביטוח לאומי, שבהם נקבעה לנאשם נכות ארעית של 100% ונכות צמיתה של 40%, מתוכה 10% נכות פסיכיאטרית. הסניגור הסביר כי מן הראוי לתת ביטוי למצב מיוחד זה של הנאשם שכן בעיותיו הנפשיות פגעו בכושר החלטתו, אם כי הוא הדגיש שאין הוא טוען כנגד האחריות הפלילית, ומסכים כי אותם פגמים נפשיים שיש למרשו, הנאשם, אינם עולים כדי פטור מאחריות פלילית.

16.        נימוק קולא אחרון שמצא הסניגור הוא כי הנאשם נחבל בראשו עת נעצר על ידי השוטרים. לעניין זה הובאה גם תעודה רפואית.

17.        נקודת המוצא ההתחלתית לדיון מסוג זה היא בחינת העבירות ונסיבותיהן.

18.        על פני הדברים, כפי שתואר לעיל, מדובר בשני אירועים שבכל אחד מהם התנהג הנאשם באופן שאין עליו מורא של החוק, לא בעת גניבת הרכב במקרה הראשון (או סיוע לגניבתו במקרה השני), ובעיקר - התנהגותו בעת שני המרדפים, העידה כי גם מערכות כריזה, התראות שוטרים, מחסומי משטרה, וכל האמצעים החוקיים שנועדו למנוע נהיגה פרועה בדרך, כל אלה לא הועילו, ורק ירי של שוטרים או מעצר הרכב עקב התנגשות בגדר מנעו את המשך הבריחה של הנאשם מן המשטרה. גם לאחר שלב זה של המרדף הרכוב, בשני האירועים, ברח הנאשם מן השוטרים, ורק לאחר מרדף רגלי הוא נמצא ושם נעצר.

19.        חומרת יתר יש לזיקה בין שני האירועים. הנאשם, לאחר שביצע את האירוע הראשון, והיה עצור במשך 47 יום, שוחרר לחלופת מעצר, וניצל זאת לביצוע עבירה נוספת שכמעט זהה לעבירה שבה הועמד לדין, כאשר הוא יודע שתלוי ועומד נגדו כתב אישום, אותו כתב אישום שצורף לתיק שבפניי.